<h1>ספר החינוך מצוה קצ"ב</h1>
<h2>דף נח.</h2>
שלא לגלות ערות אחות בין שהיא אחות מאב לבד בין שהיא אחות מאם לבד, ובין שהיא אחות מאנוסת אביו ובין שהיא אחות מאם מן הזנות, בכל צדדין אלו נקראת אחות, וחייבין עליה, שנאמר [ויקרא י"ח] ערות אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ [לא תגלה]. ואם תאמר אם כן מה זה שנאמר בתורה ערות בת אשת אביך לא תגלה, ולמה היה צריך זה המקרא, והלא משום אחותו חייב עליה, באמת זה המקרא לא נאמר אלא כדי שישים בת אשת האב אשת כשתהיה אחותו ערוה בפני עצמה, וכמו שנכתוב למטה במקומו. ונמצא שהבא על אחותו שהיא בת נשואת אביו שחייב שתים, משום ערות אחותו ומשום ערות בת אשת אביו. ואם בא עליה בשוגג חייב להביא שני חטאות. משרשי אסור הקרובות כתבנו בערות אם מה שידענו בהן. מדיני המצוה כגון מה שאמרו זכרונם לברכה [סוטה מ"ג ע"ב] דדוקא בת אשת אביו שהיא אחותו, כלומר שהולידה אביו, היא אסורה עליו, אבל בת אשת אביו שאינה אחותו, כגון שאשת אביו היה לה בת מאיש אחר זו אינה אסורה כלל אלא מותר לו לאדם לישא אותה לכתחלה, לא גזרינן אטו אחותו, שאין כאן מקום לגזירה כלל. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן. ועובר עליה ושכב עם אחותו במזיד חייב כרת לבד, כלומר שאין בה מיתת בית דין, אבל בעדים והתראה בית דין מלקין אותן כדין כל חייבי כריתות שלוקין, ובשוגג מביא חטאת קבועה. וזאת מן העריות שנצטוו עליה כל בני העולם בכלל, אבל חלוק יש בה בין ישראל לשאר האומות, שבשאר האומות אין אסור עליהם אלא אחותם מאם לבד, ובישראל בין מאם בין מאב, וכלל זה יהיה בידך בכל מה שנצטוו האומות שכל זמן שהם תחת ידינו עלינו לעשות דין בהם בעברם על מצותם. וכבר כתבתי למעלה בסדר וישמע יתרו שהדין שלהם לעולם היא מיתה בין מזידין בין שוגגין, ושאין צריכין התראה, אבל שני עדים או הודאת פיהם צריכין. ומן הדומה שאף על פי שהם אינם כשרים להעיד על ישראל ראויים הם להעיד זה על זה, וכן הורה זקן.
